<h1>שבלי הלקט הקצר דין גוי הנוגע בחומץ סימן ח'</h1>
<h2>דף ל.</h2>
אמרינן, יין מבושל אין בו משום יין נסך, וכן בבוסר ישראל שמותר במגע גוי, והטעם, דתנן בפ' כל הגט, בשעת כניסת מים לבוסר מיקרי ליה בוסר, מכאן דאין שם יין נסך עליו. אמנם ר"ת הקפיד על רבינו משולם שהיה נוהג היתר למגע גוי בחומץ שלנו ולבוסר, משום דאין אנו בקיאין מתי קרוי חומץ ומתי קרוי יין, וגם כשהריח חומץ והטעם יין חולקין בפ' המוכר פרות. ועוד דמעשים בכל יום, שיש בני אדם שקורין לזה חומץ ובני אדם אחרים קורין לו יין, ולפי שאין אנו בקיאין בו, א"כ יש ליזהר ממגע גוי בחומץ ולבוסר. אבל יין מבושל אעפ"י שחולקין עליו בפ' כירה אי הפשרו זהו בישולו לגבי שמן, מכל מקום לאחר שהרתיח באש מותר מגע גוי דאז קרוי מבושל לכולי עלמא.
<h2>דף עה.</h2>
ר' אוסר לתלות שמרים של יינותנו בשקים ובכלים שהגוים תולין בהן שמרי יין שלהם, השקים אין להם תקנה אלא אם כן השהא אותם י"ב חודש, או אי נמי מגעילן ברותחין, כדקיימא לן בהשוכר, כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך, והכלים שמשתמשין בהן השקים מלאים שמרים, צריכים ערוי ג' ימים, אז הם מותרים לישראל לתלות בהם השמרים שלהם, ולימד ר' כך מההיא דאמר בפ' ע"ז פרק [בתרא] דרוקי דארמאי, דעמרא מינגבן, דכותנא, משהינן עד י"ב חודש ומותר.
